התרת חרמות ונידויים – ראשית התשובה
אינני יודע לפסוק אם יצר לב האדם מנעוריו טוב או רע. ראיתי ברואים בצלם א-לוהים שהשחיתו צלם אנוש ולעומתם בני עלייה שהיו לאנשים במקום שאין איש. רוב בני האדם הם "רגילים" – אינם עבריינים מורשעים ואינם צדיקים גמורים. לעיתים אנשים "רגילים" נוטים לראות יותר את חסרונם של חבריהם ופחות את מעלתם. מבוגרים יצליחו להצניע את זדונותיהם, אך ילדים יתקשו להסתיר את שגגותיהם. החברה הישראלית מעריכה דוגריוּת ומסתייגת מלשון המעטה, אך ישירות שכזאת היא מדרון חלקלק שבו אנו עלולים לגלוש לעברי פי פחת של גסות, בוטות ופוגענות.
מאחר שהאדם הוא חיה חברתית, אנו מוצאים חבורות גם בצד המטיב וגם בצד המרע. הצלחות רבות בַּמעשים הטובים מושגות בעבודה קבוצתית, אך גם אסונות גדולים מתרחשים עקב נהירה עיוורת של קבוצות אחר מנהיגיהן המרֵעים. מנהיגים מסוג זה יודעים היטב שאם יהיו לבדם, הרי הם יוצאים מן הכלל. אם יגררו רבים אחריהם, הרי הם יוצרים את הכלל. מנהיגים מרֵעים ניחנים בדרך כלל בחוכמת התחבולה ובכושר השפעה אישי, שבכוחם לגרור חלושי דעת רבים למזימה. כך נוהגות קבוצות המטילות חרם ומנדות חברות וחברים אחרים בסביבתן. כדי להצדיק את המעשה בעיני עצמן, עליהן לאשר את הנידוי בכל פעם מחדש באמצעות התעללות במנודה ודחיקתו לפינה של התנהגות לא סבירה. המנודה, המבקש להתגונן, מסתגר בתוך עצמו, מתרחק מהחברה ונעשה מפוחד עד שהתנהגותו מתפרשת כבלתי חברתית. התנהגות בלתי חברתית לכאורה גוררת בעקבותיה סנקציות חברתיות שהולכות ומחמירות. כך מתהווה מעגל קסמים אימתני עד שהמנודה נקלע למערבולת רגשית ואין הוא מוצא מנוח לנפשו אלא בהעלמת עצמו מן העולם האכזר הזה.
המסורת היהודית מודעת לנטייה הטבעית של האדם להחרים ולנדות את זולתו; תהיינה הסיבות אשר תהיינה ואין נפקא מינה אם מוצדקות הן אם לאו. חז"ל פיתחו אמצעי קהילתי שבכוחו להתיר את החרמות והנידויים, הנקרא "כל נדרי". פעם בשנה, ביום המקודש ביותר ובראש כל התפילות, משחררת הקהילה את חבריה מכל הנדרים, השבועות, החרמות והנידויים שגזרו על זולתם, עד שיהיו כולם לא שרירין ולא קיימין. מי שמכל ליבו גוזר על עצמו להחרים ולנדות את זולתו ומכל ליבו מכבד את טקס התרת הנדרים והחרמות, מוצא לו תיקון גדול בטקס שכזה. מאחר שהטקס מתקיים בקהילה, כל אחד מחברי הקהילה נחשב למחרים ולמנדה וכל אחד חייב להתיר את החרם והנידוי שזמם. אם כולנו עבריינים ובאותה המידה כולנו גם בעלי תשובה, הרי שיש מקום לנחמה. נחמה חברתית שכזאת מרככת את שרירות ליבנו ומעודדת יחס סובלני הן לעצמנו והן לזולתנו.
זכרו של דרור אל עמי, בנם של רעיי ואהוביי חגית ושייקה אל עמי, מצווה על כל אחת ואחד מאיתנו לעשות כל מאמץ למניעת האסונות הבאים. תחל שנה וברכותיה!